בעולם עסקי שבו התחרות רק מחריפה והעתיד נראה פחות ופחות ודאי, המנהלים נדרשים להיות הרבה יותר מאשר מבצעי החלטות שגרתיות. הם חייבים להפוך לחושבים אסטרטגיים אמיתיים, כאלה שיודעים לזהות הזדמנויות, לנתח מורכבות ולקבל החלטות מהירות ואפקטיביות תחת אי ודאות. אבל מה בעצם קורה בתוך הראש של מנהל ברגע ההחלטה? האם הוא נשען על ניתוח שיטתי ורציונלי של הנתונים, או שהוא סומך על תחושת הבטן והניסיון הצבור שלו? ואיך הבחירה הזו, בין רציונליות לאינטואיציה, משפיעה בסופו של דבר על הביצועים של הארגון כולו?
מאמר זה יוצא לחקור את הצומת המרתק שבין תהליכי ניהול אסטרטגי, חשיבה אסטרטגית וסגנונות קבלת החלטות, ולהבין כיצד כל אלה משתלבים יחד כדי לעצב את הצלחתו או כישלונו של הארגון. הכותבים סוקרים ספרות ענפה בתחום הניהול האסטרטגי, ובוחנים לעומק את מושג החשיבה האסטרטגית על מרכיביה השונים, לצד שני סגנונות קבלת ההחלטות המרכזיים המוכרים בספרות המחקר. מתוך הסקירה הזו הם מגבשים מסגרת מושגית חדשה, המציעה שסגנון קבלת ההחלטות אינו רק תוצר לוואי של תהליך החשיבה האסטרטגית, אלא גורם ממתן משמעותי בקשר בינה לבין ביצועי הארגון בפועל. האם התשובה טמונה דווקא בשילוב בין שני הסגנונות ולא בבחירה ביניהם? מסגרת זו, המבוססת על הצעות מחקר תיאורטיות המיועדות לבחינה אמפירית עתידית, מזמינה חשיבה מחודשת על האופן שבו ארגונים אמורים לעצב את תהליכי קבלת ההחלטות שלהם.
