שישים שנה של חקיקה נגד אפליה בעבודה, עשרות חוקים ופסקי דין תקדימיים, ועדיין פערי שכר בין נשים לגברים, קשיי תעסוקה לערבים, למבוגרים ולאנשים עם מוגבלות. השאלה שמסתתרת מאחורי כל זה כמעט אף פעם לא נשאלת בפירוש: האם באמת יש לדעת שהחוק עצמו הוא זה שמשנה משהו בשטח, או שהמצב היה משתפר גם בלעדיו, ואולי אפילו מחמיר בגללו?
מתברר שהתשובה לשאלה הזאת קשה בהרבה משנדמה. כדי לבדוק אם דין כלשהו שינה התנהגות אפשר להשוות מצב לפני ואחרי, כמו במקרה הפשוט של חובת אפוד זוהר בנהיגה. אבל כשמנסים לעשות את אותו הדבר עם אפליה בעבודה, כל שלב בדרך מתגלה כבעייתי: מהי בכלל אפליה, איך מודדים אותה, ואיך מוכיחים שדווקא החוק הוא הגורם לשינוי ולא מגמות חברתיות או כלכליות אחרות שהתרחשו במקביל.
המאמר יוצא למסע בין כמה גישות מחקריות שונות שנועדו לענות על השאלה הזאת, מספירת פסקי דין ועד מחקרי רגרסיה על נתוני שכר, מניסויי היענות שבהם שולחים קורות חיים זהים למעסיקים ועד ראיונות עומק עם עובדים ומנהלים. לכל שיטה יש מה להציע, אבל גם מגבלות מטרידות משלה. מה שמתגלה בדרך הוא לא רק כמה קשה למדוד אפליה, אלא גם עד כמה עמוקה המחלוקת על עצם המשמעות של המושג הזה.
