מה קורה לילד שגדל מול הורה עוין, ביקורתי או קר, או לילד שנאלץ לשמש תומך רגשי של הוריו ולהתנהג כמבוגר האחראי בבית? מחקרים מצביעים על כך שחוויות קשות בין-אישיות בילדות קשורות לסיכון מוגבר לפסיכוזה, ואפילו לחוויות פסיכוטיות קלות בקרב אנשים שאינם מאובחנים כחולים. אבל איך בדיוק חוויה מוקדמת הופכת לתופעה כזאת שנים אחר כך? זו אחת השאלות המרכזיות בחקר הפסיכוזה כיום.
המחקר הזה בוחן אפשרות אחת: שהדרך עוברת בסגנון ההתקשרות שהאדם מפתח ביחסיו הקרובים. השאלה היא האם סגנונות התקשרות לא-בטוחים מסוימים מסבירים את הקשר בין שני סוגים של טיפול הורי לקוי, איבה הורית והיפוך תפקידים, לבין תסמינים קלים של פסיכוזה ותכונות אישיות מהספקטרום הסכיזופרני. ייתכן שלכל חוויית ילדות יש מסלול משלה, ושלא כל סגנון התקשרות משחק בו תפקיד.
החוקרים ראיינו 214 סטודנטים באוניברסיטה בברצלונה, כולם צעירים שנבחרו כך שיהיה ייצוג גם לנטייה גבוהה לפסיכוזה. במקום להסתמך על שאלוני דיווח עצמי, הם השתמשו בראיונות מובנים ומתוקפים להערכת חוויות הילדות, סגנון ההתקשרות והתסמינים. הם גם שלטו בתסמיני דיכאון, כדי לבדוק אם ההתקשרות מוסיפה הסבר מעבר למצוקה רגשית כללית. הממצאים מציעים מבט מפורט על הדרכים שבהן העבר היחסי עשוי להשפיע על העולם הפנימי של מבוגרים צעירים.
