מה אם הדרך אל עולם בר קיימא אינה עוברת בהכרח במתכון המערבי של "קודם לפתח, אחר כך לנקות"? המושג "ציוויליזציה אקולוגית" נולד בגרמניה בשנות השבעים, אך סין אימצה אותו והפכה אותו לחלק מהזהות הלאומית ומהחזון המודרני שלה. התמונה המתקבלת מורכבת: מחקר עשיר בהיקפו, ובכל זאת השפעתו על השיח העולמי נותרה מצומצמת, והצד החברתי-תרבותי של הנושא כמעט שלא נחקר.
המאמר שואל מה קורה כשמושג שנולד בהקשר תרבותי אחד נקלט בהקשר אחר לגמרי. האם אפשר להבין את הניסיון הסיני כסיפור שיש לו משמעות מעבר לגבולות המדינה, ומה אומר הדבר על הדרך שבה אנו חושבים על קידמה, על מודרניות ועל חלוקת התפקידים בין "מרכז" ל"פריפריה" בעולם התרבות?
החוקרים משלבים כמה צעדים. הם ממפים את מצב הספרות במאגרים בין-לאומיים וסיניים, מציבים מסגרת של ריבוי תרבותי והקשר, ובוחנים שני רבדים של ההקשר הסיני: מסורות מחשבה עתיקות על היחס בין אדם לטבע, ומצב התפתחותי עכשווי של מדינה שמגיעה מאוחר למסלול הפיתוח. על רקע זה הם בוחנים את מגבלות הגישה הרב-תרבותית ואת היחס בינה לבין רלטיביזם תרבותי. התוצאה היא דיון שחובר בין פילוסופיה, מדיניות סביבתית ותיאוריה חברתית.
