למה יש מתבגרים שמרגישים שהחיים טובים אליהם, בעוד אחרים, גם כשהם מוקפים בחברים ובמשפחה, פחות מרוצים? אנחנו יודעים שקשרים חברתיים טובים לבריאות הנפש, אבל פחות ברור מה בדיוק קורה בדרך. האם הקשר החברתי משפר את תחושת הרווחה ישירות, או שהוא פועל דרך משהו עמוק יותר, כמו האמונה שלנו ביכולת להתמודד עם הרגשות שלנו, או דרך רמת החרדה שאנו חווים?
המחקר שואל אילו מנגנונים מסבירים את הקשר בין תחושת השייכות החברתית של מתבגרים לבין שביעות הרצון שלהם מהחיים. החוקרים בחנו שני מועמדים אפשריים להסבר: מסוגלות עצמית רגשית, כלומר האמונה ביכולת לווסת רגשות, וחרדה. הם בדקו כל אחד מהם בנפרד, וגם אם הם פועלים יחד כשרשרת, שבה האחד משפיע על השני ובהמשך על שביעות הרצון.
במחקר השתתפו 308 תלמידי תיכון מזאגרב שמילאו שאלונים אנונימיים על קשר חברתי, חרדה, מסוגלות רגשית ושביעות רצון. הנתונים נותחו באמצעות מודל משוואות מבנה מתקדם, עם בקרה על גיל ומגדר ועם בדיקות סטטיסטיות קפדניות של האפקטים העקיפים. התמונה שהתגלתה מעניינת, ולא כל ההשערות שהחוקרים הציבו התגלו כנכונות.






