אחרי שנים של ניתוחים, כימותרפיה והקרנות, נשים צעירות שמתמודדות עם סרטן שד נדרשות לא רק להחלים, אלא גם לחזור לחיים שהכירו. הגוף שלהן השתנה, אבל הציפיות החברתיות ממנו נשארו בעינן: להיות אמא מטפחת, בת זוג נעימה למראה, עובדת מצטיינת ומי שדואגת תמיד לאחרים לפני עצמה. עד כמה המסרים המגדריים שספגנו מילדות מעצבים את האופן שבו אישה חווה את עצמה ואת גופה אחרי המחלה?
המחקר מבקש לברר אם הדרך שבה נשים הפנימו נורמות של נשיות קשורה לרווחה הנפשית והחברתית שלהן לאחר הטיפול. החוקרים בחנו כמה היבטים של התהליך: עד כמה האישה מאמצת תפקידים מגדריים מסורתיים, האם היא מתבוננת בגופה דרך עיניים חיצוניות, האם היא נוטה להשתיק את צרכיה ואת כעסה, והאם היא מסוגלת לעמוד מול שיחים חברתיים מגבילים ולהטיל בהם ספק.
במחקר השתתפו 113 נשים בנות 18 עד 49 שסיימו טיפול ראשוני בסרטן שד, בקנדה. הן מילאו שאלונים מקוונים על סוציאליזציה מגדרית, ועל רווחה כללית לצד חוויית הגוף. הנתונים נותחו באמצעות מתאמים ורגרסיות היררכיות, תוך התחשבות בגיל, בתעסוקה ובשלב המחלה. התוצאה היא מבט פחות שגרתי על ההחלמה, שבו הרפואה נפגשת עם השאלה איך חברה מלמדת נשים להיות נשים.
