מתבגרים רבים מביטים במראה ולא אוהבים את מה שהם רואים. גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינויים גופניים מהירים, וברקע מרצדים דימויים של גוף אידיאלי שנראה רחוק מהמציאות. מחקרים קודמים מצאו שנערות נוטות לדווח על חוסר שביעות רצון מגופן יותר מבנים, ושהתחושה הזו יכולה להתחיל כבר בגיל צעיר מאוד. נשאלת השאלה אם התנועה והספורט יכולים לשנות את התמונה, ואם כן, האם הם משפיעים באותה מידה על בנים ועל בנות.
המחקר הזה בוחן בדיוק את זה. החוקרים ביקשו להבין כיצד מגדר ועיסוק סדיר בספורט קשורים לאופן שבו בני נוער תופסים את גופם ומרגישים כלפיו, ומה אפשר ללמוד מכך על תפקידו של החינוך הגופני בבניית זהות אישית ובדימוי גוף בריא.
בבדיקה השתתפו מאה תלמידי כיתה ט' בני 14-15 ממעמד סוציו-אקונומי דומה. מחציתם עסקו בספורט באופן קבוע מחוץ לשעות הלימודים, והמחצית השנייה לא עסקה בפעילות כזו. בכל קבוצה היו בנים ובנות במספרים שווים. בשיעור חינוך גופני נמדדו גובה ומשקל, ואחר כך התבקשו התלמידים למלא שני שאלונים מקובלים: האחד על אי-נוחות מהגוף וחלקיו, והשני על הפער בין הגוף שהם רואים בעצמם לבין הגוף שהם היו רוצים שיהיה להם, באמצעות סדרת דמויות מצוירות. ההשוואה בין ארבע הקבוצות פותחת צוהר מעניין לשאלה מי מרגיש בנוח בגופו ומדוע.






