שאלון קצר בן שלושים היגדים הפך לכלי הנפוץ ביותר למדידת אינטליגנציה רגשית כתכונה, כלומר האופן שבו אנשים תופסים את עצמם ואת עולמם הרגשי. הוא משמש חוקרים ואנשי מקצוע בתחומי הבריאות והחינוך, ונקשר בספרות לרווחה, לאושר ולתפקוד בעבודה. אבל האם כל אחד משלושים ההיגדים באמת תורם למדידה? ואם חלק מהם כמעט לא מוסיפים מידע, האם אפשר לוותר עליהם בלי לפגוע באיכות הכלי? שאלה נוספת נוגעת להגינות: האם היגד מסוים נקרא באופן שונה על ידי גברים ונשים, גם כשהם ברמה זהה של התכונה?
החוקרים בחנו את השאלון בגרסתו השוודית באמצעות תורת תגובת הפריט, גישה סטטיסטית שמאפשרת לבדוק כמה מידע תורם כל היגד ובאילו רמות של התכונה. הם בדקו את ההנחות של המודל, ניסו לגזור מהשאלון גרסה קצרה בהרבה, בדקו אם היגדים פועלים באופן שונה בין המינים, והשוו את שתי הגרסאות מבחינת אמינות ותקפות. הנתונים נאספו מכמעט תשע מאות סטודנטים בשנה הראשונה ללימודי בריאות ועבודה סוציאלית בשישה אוניברסיטאות בשוודיה, והושוו למדדים של בריאות, תחושת קוהרנטיות, איזון תעסוקתי ואורח חיים.
המחקר מציע מבט ביקורתי על כלי מדידה מוכר, ומעלה שאלה רחבה יותר: מה מרוויחים ומה מפסידים כששאלון מתקצר?
