מה גורם למורה להישאר בכיתה, מחויב למקצוע ומרוצה מעבודתו, ומה דוחף אותו לשקול עזיבה? במערכת החינוך האתיופית, כמו בבתי ספר רבים ברחבי העולם, סגנון המנהיגות של מנהל בית הספר עשוי להיות אחד הגורמים המכריעים בתשובה לשאלה הזו. אך האם המנהלים אכן מנהיגים בדרך שהמורים היו רוצים? ואם לא, מה המחיר?
מאמר זה בוחן לעומק את הקשרים בין סגנונות מנהיגות בית ספרית לבין שביעות רצון בעבודה, מחויבות מקצועית וכוונת השארות בהוראה בקרב מורי תיכון בבתי ספר ממשלתיים באדיס אבבה. בהתבסס על תיאוריית המטרה-דרך המוכרת בתחום המנהיגות הארגונית, החוקרים מבקשים לבדוק האם קיים פער בין הסגנון שהמורים היו מעדיפים לחוות מצד מנהליהם לבין הסגנון שהם בפועל חווים, וכיצד פער כזה, אם קיים, עשוי להשפיע על תחושותיהם כלפי מקצוע ההוראה.
כדי לענות על שאלות אלו, נאספו נתונים מכמעט 300 מורים מ-11 בתי ספר תיכוניים, באמצעות שאלונים סטנדרטיים שהותאמו לשפה ולתרבות המקומית ומדדו את סגנון המנהיגות הנתפס והמועדף, שביעות רצון בעבודה, מחויבות מקצועית וכוונת השארות. באמצעות כלים סטטיסטיים שונים בחנו החוקרים את מערכת היחסים המורכבת בין המשתנים הללו, ובכך מנסים לשפוך אור על שאלה מעשית וחשובה: מהו הסגנון הניהולי שבאמת עשוי לשמר מורים איכותיים ומרוצים במערכת החינוך?






