חינוך הוא מעשה פוליטי, אך מי שעובדים בו מדי יום נוטים לא לראות זאת. מורים שקועים בתלמידים שלפניהם, ומנהלים נאבקים בלחץ להישגים ובדאגות של בית הספר שלהם. בינתיים, שווקים, ניהוליזם ומדידת ביצועים מעצבים בשקט את עבודתם, ולעיתים קרובות הם נראים כמו שפה ניטרלית של יעילות ובחירה. מה קורה כאשר מנהיגים חינוכיים מתחילים לשים לב למבנים האלה ולשאול מי הגדיר אותם ולטובת מי?
המאמר נכתב לזכרו של פרופסור מרטין ת'רופ מניו זילנד, ומתחקה אחר עיצוב מחדש של קורס חובה בתואר שני בהנהגה חינוכית באוניברסיטת וויקאטו. השאלה המרכזית היא מה משתנה בחשיבתם ובעשייתם של מנהיגים חינוכיים כשלמידת ההנהגה כוללת גם הבנה פוליטית של המדיניות, ולא רק עיסוק בזהות מנהיגותית ובהחלטות ביום שני בבוקר.
הכותבת, שלימדה לצד ת'רופ, משלבת זיכרונות אישיים מבית ספר שבו ניסו יחד להתמודד עם מורשת הקולוניזציה, תיאור של מבנה הקורס ושלושת המודולים שלו, ודיון בוויכוח ביניהם על משמעות המושג "הקשר". את כל אלה היא מעמידה מול קולותיהם של סטודנטים מהמחזור המקוון של השנה, המצוטטים בשמות בדויים ובאישורם.
