הפרעת קשב וריכוז (ADHD) פוגעת במיליוני ילדים, מתבגרים ומבוגרים ברחבי העולם, ומשפיעה על תפקוד לימודי, תעסוקתי, חברתי ואף על תוחלת החיים. הטיפול התרופתי נחשב מבוסס ואפקטיבי, אך הוא אינו מתאים לכולם, ורבים מהמטופלים או משפחותיהם חוששים מתופעות הלוואי שלו או מסתייגים ממנו מטעמים אחרים. כאן נכנסות לתמונה ההתערבויות הפסיכוסוציאליות: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הדרכת הורים, תוכניות בית ספריות, אימוני תפקודים ניהוליים ועוד, המוצעות כטיפול עיקרי או משלים. אך עד כמה שיטות אלו אכן יעילות, ולאיזה קהל מטופלים הן מתאימות?
למרות השימוש הנרחב בהתערבויות אלו בפרקטיקה הקלינית, חסרה הייתה סקירה עדכנית ושיטתית שתבחן את מכלול הראיות המחקריות באמצעות כלים מתקדמים להערכת איכות הראיות. מאמר זה מציג סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שנועדו למלא חלל זה, באמצעות איתור וניתוח של מאמרים שפורסמו על פני עשור שלם, ממאגרי המידע הרפואיים והפסיכולוגיים המובילים. החוקרים בחנו את היעילות של קטגוריות שונות של התערבויות פסיכוסוציאליות, בקרב אוכלוסיות שונות מבחינת גיל, ובאמצעות סוגי מדידה מגוונים הכוללים דיווח עצמי, הערכת הורים, מורים וקלינאים.
לצורך כך פותחו והופעלו שיטות סטטיסטיות מתקדמות המאפשרות טיפול בריבוי מדידות תלויות בתוך כל מחקר, וגם שילוב בין ממצאים ממחקרים בודדים לבין ממצאים ממטא-אנליזות קודמות שפורסמו בתחום. בכך מציעה הסקירה מבט מקיף ומעודכן על מצב הראיות התומכות בהתערבויות פסיכוסוציאליות ל-ADHD, ומעלה שאלות מרתקות באשר להתאמת הטיפולים לאוכלוסיות שונות ולסוגי המעריכים המדווחים על השיפור.
