הקשר בין תסמיני הפרעת קשב וריכוז (ADHD) לבין תסמינים רגשיים כמו חרדה ודיכאון מוכר ומתועד היטב, אך הוא גם מסתורי במידה רבה. ידוע שהקשר הזה מתחזק עם הגיל, וששיעור גבוה מבין מי שמתמודדים עם ADHD סובלים גם מבעיות רגשיות, אולם השאלה המרתקת באמת היא מה עומד בבסיס הקשר הזה: האם מדובר בגורמים גנטיים משותפים שמעצבים את שתי התכונות במקביל, או שיש כאן שרשרת סיבתית ממשית, שבה ADHD עצמו מוביל בהמשך להתפתחות בעיות רגשיות, או להפך?
מחקר זה מבקש לפצח את התעלומה הזו באמצעות ניתוח נתונים ייחודי ממדגם גדול של תאומים בריטים שנעקבו מגיל שנתיים ועד גיל 21, במסגרת מחקר האורך המוכר Twins Early Development Study. שילוב של דיווחי הורים ודיווחי עצמי, לצד מודלים גנטיים מתקדמים המבחינים בין תאומים זהים ולא זהים, מאפשר לחוקרים לנסות ולהפריד בין השפעה גנטית משותפת לבין השפעה סיבתית ישירה בין התכונות. יתרה מזאת, המחקר בוחן בנפרד את שני תת-התחומים של ADHD, קשב לקוי והיפראקטיביות-אימפולסיביות, שכן להם עשוי להיות תפקיד שונה בהתפתחות הקשר עם תסמינים רגשיים בשלבי חיים שונים.
האם ניתן לזהות כיוון סיבתי ברור בין ADHD לתסמינים רגשיים? והאם ההסבר לקשר משתנה בהתאם לגיל ולתת-התחום של ADHD? שאלות אלה עומדות בבסיס המחקר, שממצאיו עשויים לשנות את ההבנה הקלינית של האופן שבו יש לזהות ולטפל בילדים ובני נוער המתמודדים עם שתי הקבוצות התסמיניות הללו.
