כשמדברים על הורים "מעורבים", רוב מי שעובדים במערכת החינוך מדמיינים הורים שמגיעים לאסיפות, מתנדבים בכיתה ומשתתפים באירועי הגן. אבל מה קורה כשאמהות מגדירות מעורבות אחרת לגמרי? בארצות הברית כל ילד רביעי הוא לטיני, ומשפחות לטיניות רבות מתויגות פעמים רבות כמי שאינן מעורבות מספיק בחינוך ילדיהן, בייחוד בשנות הגן, אותה תקופה שבה נוצרים היסודות של השפה, הכישורים החברתיים והלמידה העתידית.
המחקר שואל כיצד אמהות לטיניות לילדים בתוכנית Head Start, תוכנית פדרלית לגיל הרך למשפחות בעוני, מבינות את המושג מעורבות הורית, מה הן עושות בפועל, ואילו מכשולים עומדים בדרכן. החוקרות, שתיהן לטיניות דוברות ספרדית, בחרו להתבונן בעולם מבעד לעיניהן של האמהות עצמן, מתוך גישה שמחפשת חוזקות ולא חסכים.
במשך שנה שהו החוקרות במרכז Head Start בפרבר במערב התיכון של ארצות הברית, ערכו תצפיות משתתפות במרכז ובבתי חלק מהמשפחות, וראיינו לעומק 17 אמהות, רובן ילידות מקסיקו, ורובן המכריע בספרדית. התמונה שמצטיירת מצטלבת עם שאלות על שפה, על שעות עבודה, על תקשורת עם הצוות ועל הציפיות הבלתי כתובות של מוסדות חינוך. מי שמתעניין בשאלה מה באמת נחשב לתמיכה בילד, ומי מחליט על כך, ימצא כאן עדשה מעניינת שמאתגרת הנחות מוכרות.






