אוניברסיטאות בעולם כולו נדרשות כיום לקבל החלטות אסטרטגיות מורכבות תחת עומס מידע עצום, לחץ זמן ואי ודאות גוברת. בעוד שבמגזר העסקי טכנולוגיות בינה מלאכותית ומערכות מומחה כבר משמשות לתמיכה בקבלת החלטות ניהוליות מורכבות, נראה שהאקדמיה, ובמיוחד מוסדות אקדמיים במדינות מתפתחות, נותרת מאחור בתחום זה. האם ניתן להיעזר בטכנולוגיה שמדמה את חשיבת המומחה האנושי כדי לשפר את איכות ההחלטות האסטרטגיות שמעצבות את עתידן של אוניברסיטאות שלמות?
מאמר זה בוחן שאלה זו דרך מחקר מקרה שנערך באוניברסיטת עין שמס במצרים, כמודל לאוניברסיטה ציבורית במדינה מתפתחת. החוקרים בחנו לעומק את המסגרת התיאורטית של תהליך קבלת ההחלטות האסטרטגיות במוסדות אקדמיים, ניתחו פרוטוקולים ומסמכים ניהוליים פנימיים כדי להבין כיצד מתקבלות בפועל החלטות באוניברסיטה, ופיתחו שאלון ייעודי שהועבר לכלל בעלי התפקידים הבכירים במערך המנהלי. המחקר בוחן לא רק את המצב הקיים אלא גם את התפיסות של מקבלי ההחלטות עצמם ביחס לפוטנציאל הגלום במערכות מומחה, ומציע התבוננות ביקורתית על הפער בין הצורך בכלים מתקדמים לבין המשאבים והתשתיות הזמינים בפועל.
מעבר לניתוח המצב הקיים, המאמר מציג גם הצעה מפורטת ליישום עתידי של מערכת מומחה לתמיכה בהחלטות אסטרטגיות. מה בדיוק מגלה הבדיקה על המוכנות הארגונית והטכנולוגית של האוניברסיטה? כיצד מתמודדים מנהלים בכירים עם הרעיון של שיתוף סמכות קבלת ההחלטות עם מערכת ממוחשבת? התשובות חושפות תמונה מורכבת ומרתקת על עתיד הניהול האקדמי.
