ילדים על הספקטרום האוטיסטי מתמודדים לעיתים קרובות עם קשיים בתקשורת, בהתנהגות אדפטיבית וביכולת קוגניטיבית, ואבחון מוקדם והתערבות בזמן נחשבים קריטיים לשיפור סיכוייהם להתפתחות תקינה יותר. במהלך השנים התפתחו שיטות טיפול שונות המבוססות על עקרונות ניתוח התנהגות שימושי (ABA), לצד גישות חדשות יותר המכונות התערבויות התפתחותיות-התנהגותיות נטורליסטיות, כמו Pivotal Response Treatment ו-Early Start Denver Model, שמנסות לשלב עקרונות התנהגותיים עם למידה טבעית ומוטיבציה פנימית של הילד. אך עד כמה שיטות אלו אכן אפקטיביות, ואילו גורמים, כמו גיל תחילת הטיפול, עצימותו ומשכו, או מעורבות ההורים, הופכים אותן ליותר או פחות מוצלחות?
מאמר זה מציג מטא-אנליזה מקיפה שנועדה לבחון את מידת האפקטיביות של התערבויות מבוססות ABA ו-NDBI בקרב ילדים על הספקטרום האוטיסטי, תוך התמקדות בתחומי השפה, ההתנהגות האדפטיבית, היכולת הקוגניטיבית וחומרת תסמיני האוטיזם. החוקרים ביצעו חיפוש שיטתי נרחב במספר מסדי נתונים בינלאומיים, כלל גם מחקרים שלא פורסמו, והחילו קריטריונים מחמירים לבחירת המחקרים שנכללו בניתוח. מעבר לבחינת האפקטיביות הכללית, נבדקו גם משתנים מתווכים פוטנציאליים שעשויים להסביר הבדלים בתוצאות בין מחקרים שונים. כיצד משתלבות התוצאות עם הידע הקיים בתחום, ואילו מסקנות מעשיות ניתן להפיק מהן לתכנון התערבויות עתידיות?
