איך ילד שחושש מאוד מהערכה שלילית של בני גילו רואה את עצמו אחרי שעמד מול קהל ונאם? האם התמונה שבראשו תואמת את מה שרואים מבחוץ, או שהיא עוינת ומחמירה יותר? שאלות כאלה חשובות במיוחד בהפרעת חרדה חברתית, אחת מהפרעות החרדה השכיחות בילדות ובגיל ההתבגרות. הקושי מתחיל לרוב בסוף הילדות ויכול להיות כרוני ולהשפיע על החיים החברתיים והלימודיים. הבנה של תפיסת העצמי בגיל צעיר עשויה לכוון טיפולים טובים יותר.
המחקר בוחן האם הערכה עצמית שלילית של ילדים עם חרדה חברתית היא יציבה או גמישה, ומה קורה לה כשהם חוזרים על אותה משימה מלחיצה. החוקרים גם בדקו אם תמיכה קצרה לפני המשימה, מצד הורה או מהוראה עצמית שהילד ניסח לעצמו, משנה את התמונה.
בני 9 עד 14, חלקם עם אבחנה של חרדה חברתית וחלקם ילדים בריאים, נשאו נאום בן חמש דקות מול קהל וידאו של ילדים בני גילם. הם חזרו על המשימה כעבור שבוע. בכל מפגש דירגו הילדים את ביצועם, ובמקביל דירגו משקיפים שלא ידעו מי שייך לאיזו קבוצה את אותם נאומים. כך אפשר להשוות בין מה שהילדים חשבו על עצמם לבין מה שנראה מבחוץ. המאמר מציג מבט מדוד על הפער הזה ועל מה שהוא עשוי לומר לנו על טיפול בילדים חרדים.
