הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות מלווה חלק לא מבוטל מהילדים בעולם, ולעיתים קרובות נמשכת גם לגיל הבגרות. הטיפול המקובל מתבסס בעיקר על תרופות, טיפול פסיכולוגי והתאמות בסביבה הלימודית, אך בשנים האחרונות גובר העניין בפעילות גופנית כאמצעי משלים שיכול לתרום לשיפור הקשב, השליטה העצמית והתפקוד הניהולי. השאלה המרתקת שמעלה מאמר זה היא האם תוכנית אימון גופני ממוקדת, המבוססת על שימוש בהליכון, יכולה לחולל שינוי מדיד בתסמינים המרכזיים של ADHD ובתחומים קוגניטיביים ורגשיים הקשורים בהם.
כדי לבחון זאת, גיבשו החוקרים מחקר התערבותי בעיצוב טרום ואחר מבחן, שבו השתתפו ילדים בגילאי 6 עד 10 עם אבחנה מאושרת של ADHD. הילדים עברו תוכנית אימון הליכון מובנית שנמשכה שישה שבועות, שלוש פעמים בשבוע, ושילבה שלושה סוגי הליכה שונים המכוונים לתחומים שונים כמו קשב מתמשך, תכנון מוטורי ובקרה מעכבת, וקואורדינציה כללית. לפני תחילת ההתערבות ולאחריה נבדקו הילדים במגוון מדדים המתייחסים לקשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות, תפקוד ניהולי, והתנהגות ורגולציה רגשית.
המחקר מציע הצצה לתחום מתפתח שמנסה להבין כיצד פעילות גופנית פשוטה, לא תרופתית, עשויה לשפר תפקוד יומיומי של ילדים עם ADHD, ומעורר שאלות חשובות לגבי האופן שבו יש לעצב תוכניות אימון מתאימות לאוכלוסייה זו. הממצאים שהתגלו, ומורכבותם, פותחים פתח לדיון מעניין על הפוטנציאל והמגבלות של פתרון פשוט וזמין יחסית זה.
