בכפרים רבים בהודו, יום העבודה של אישה חקלאית מתחיל לפני הזריחה ואינו נגמר. שדה, בית, ילדים וקשישים, וכל זה גם בימים שבהם הגוף כואב ומדמם. הווסת, שבמקומות רבים עטופה בשתיקה, בבושה ובמושגים של טוהר וטומאה, הופכת שם לשאלה של הישרדות יומיומית ולא רק לעניין ביולוגי. במקביל, כריתות רחם בקרב נשים צעירות יחסית באזורים כפריים הפכו לנושא שמעורר דאגה רבה בתקשורת ובמערכת הבריאות.
המחקר שואל כיצד נשים כפריות העובדות בחקלאות חוות את הווסת, ואילו קשרים מתקיימים בין החוויה הזו, מעמדן החברתי, עומס העבודה ומשפחתי שלהן, ובין ההחלטה לעבור הסרה של הרחם. האם מדובר בבחירה חופשית, או בתוצאה של רשת לחצים שקשה לראות מבחוץ?
החוקרות התמקדו בטאלוקה במחוז פונה שבמהרשטרה, אזור שנודע בשיעורי כריתות רחם גבוהים. הן ראיינו לעומק 38 נשים שעברו את הניתוח, במסגרת גישה פנומנולוגית המבקשת להבין חוויות מנקודת מבטן של המשתתפות. הן נעזרו גם בתצפיות, בהערות שטח, בעיון בתיקים רפואיים ובשיחות עם רופאים שביצעו את הניתוחים, והסתמכו על מסגרת פמיניסטית ועל ספרות העוסקת ברפואיזציה של הווסת.
