בבתי חולים נהוג לחשוב על אלימות כעל סכנה שמגיעה בעיקר מהמטופלים. אבל מה קורה כשהפגיעה מגיעה מעמית לעבודה או ממנהל? ואיך היא משפיעה על מי שמטפלים בנו מדי יום, לא רק בשעות העבודה אלא גם בחייהם מחוץ לבית החולים? על רקע מחסור בכוח אדם, שחיקה ולחץ מתמשך במערכות הבריאות, השאלה הזו נעשית דחופה יותר, אך עדיין לא ברור עד כמה הקשר בין אלימות לרווחה תלוי בסוג האלימות ובזהות מי שמבצע אותה.
המחקר בוחן את הקשר בין חוויות אלימות במקום העבודה לבין רווחתם של אנשי צוות המטפלים ישירות במטופלים, הנמדדת דרך שביעות רצון מהעבודה ושביעות רצון מהחיים. החוקרים מבחינים בין חמישה סוגי אלימות, מתשומת לב מינית לא רצויה ועד בריונות ואפליה, ובין תוקפים פנימיים לתוקפים חיצוניים, ובודקים אם הם נושאים משקל שונה.
הניתוח מבוסס על סקרי רווחת עובדים שנערכו בבית חולים אחד בהולנד בשלוש נקודות זמן, ועל נתוני יותר מ-1,700 מטפלים, בהם רופאים מומחים ואחיות. התשובות נותחו באמצעות מודלים סטטיסטיקיים שבוחנים כל סוג אלימות לבדו וגם יחד עם האחרים, ונבדקו גם בשיטה חלופית. התמונה שעולה אולי תפתיע גם את מי שמכיר היטב את המערכת מבפנים.
