דמיינו צוות רפואי שרץ בין משימות, מסמכים, שיחות טלפון ופגישות, בעוד המטופלים ממתינים. ניהול זמן נחשב לכישור קריטי בסביבה בית חולימית שפועלת סביב השעון, אך מה קורה כאשר אנשי המקצוע עצמם מתקשים לשלוט בלוח הזמנים שלהם? מחקרים קודמים הראו שחלק ניכר מזמנם של אנשי צוות רפואי מוקדש לבירוקרטיה, תיעוד ואפילו לפעילויות שאינן קשורות לעבודה, ופחות ממה שהיינו מצפים מוקדש למגע ישיר עם החולים. בעולם המתפתח, ובפרט באפריקה, נטען כי קיים חוסר בתרבות ניהול זמן מפותחת, המשפיע הן על העובדים והן על הארגון כולו.
מאמר זה בוחן שאלה מרכזית: באיזו מידה אנשי מקצוע בתחום הבריאות בבתי חולים ציבוריים בעיר בהיר دار שבאתיופיה מנהלים את זמנם ביעילות, ואילו גורמים ארגוניים ואישיים מעצבים את היכולת הזו? כדי לענות על כך, אימצו החוקרים גישה משולבת ייחודית: מחקר חתך כמותי בקרב מאות אנשי צוות רפואי בשלושה בתי חולים, לצד ראיונות עומק איכותניים שנועדו לחשוף את החוויה האנושית שמאחורי המספרים.
השילוב בין הנתונים הכמותיים לתובנות האיכותניות מציע הצצה נדירה למורכבות שמאחורי ניהול הזמן במסדרונות בתי החולים, ומעורר שאלות מרתקות באשר לגורמים שבאמת מכריעים בין עבודה יעילה לבזבוז זמן יקר.
