Where have all the RE teachers gone? Recruitment and retention issues in schools in England

מה קורה כשמקצוע שנועד לטפח סובלנות, הבנה בין-תרבותית וכבוד הדדי בחברה רב-דתית, מתקשה למצוא מי שילמד אותו? באנגליה, שנה אחר שנה, ממשלות נכשלות בגיוס מספיק מורים לחינוך דתי, ומחציתם מהמורים המלמדים את המקצוע בפועל כלל לא הוכשרו לכך. בבתי ספר רבים חינוך דתי הפך לנוכח נפקד: שעות שמצטמצמות לאפס, תוכניות לימוד שבנויות באופן חלש, ותלמידים שכמעט אינם נחשפים למקצוע עד גיל 18 למרות חובת הלימוד.

מאמר זה, שמקורו בהרצאת מפתח ומוקדש לזכרה של מחנכת ותיקה בתחום, יוצא מתוך שאלה כפולה: מדוע דווקא מורי החינוך הדתי נוטשים את המקצוע וקשה לגייס תחתם מחליפים, ומה הקשר בין תופעה זו לבין ספקות עמוקים יותר לגבי מעמדו וייעודו של המקצוע בתוכנית הלימודים? הדיון בוחן נתוני גיוס ונשירה רשמיים, עדויות פרלמנטריות ודוחות פיקוח, לצד מחקרים על תפיסותיהם של מורים חדשים למקצוע ועל הגורמים המשפיעים על שביעות רצונם ותחושת האוטונומיה שלהם. במקביל נבחנות מטרותיו האפשריות והמתחרות של החינוך הדתי, בין חברתיות, מוסריות לפילוסופיות-דתיות, וכיצד רפורמות בתוכנית הלימודים עשויות לפגוע דווקא במניעים שהביאו מורים רבים לבחור במקצוע מלכתחילה.

הטיעונים נשענים גם על מסורות מחשבתיות עתיקות יותר, ומזמינים לבחון מחדש לא רק כיצד לגייס ולשמר מורים, אלא גם באיזו מהירות, ובאיזו רוח, ראוי לנהל את הדיון על עתיד המקצוע כולו.