מיליוני מבוגרים בארצות הברית חולקים את ביתם עם כלב או חתול, ובתקופת הקורונה גל האימוצים רק גדל. הרבה אנשים מניחים שחיית מחמד טובה ללב, לגוף ולמצב הרוח, במיוחד בגיל מבוגר. אבל הספרות המדעית רחוקה מלהיות חד־משמעית: לצד היתרונות יש גם אחריות, מאמץ ודאגות, שעשויים להכביד דווקא כשהבריאות מתערערת. מי שעומד לפני החלטה לאמץ חיה בגלל הרצון להרגיש טוב יותר ראוי לתשובות מבוססות יותר.
המאמר שואל אם בעלות על חיית מחמד קשורה לבריאות הנפשית והגופנית של מבוגרים, ואם הקשר הזה נראה שונה אצל גברים ונשים, אצל לבנים ושחורים, ובין תושבי ערים לתושבי אזורים כפריים. אלה קבוצות שלא תמיד מקבלות מספיק תשומת לב במחקר.
החוקרים נעזרו בנתוני מחקר אורך על הזדקנות בבירמינגהם שבאלבמה, שעקב במשך שמונה שנים אחר מאות מוטבי ביטוח רפואי בני 65 ומעלה, מחמישה מחוזות עירוניים וכפריים. הם השוו בין בעלי כלבים, בעלי חתולים ומי שאין להם חיית מחמד בשלושה תחומים: תסמיני דיכאון, בריאות כפי שהמשתתפים מדווחים עליה, והליכה לצורכי פעילות גופנית. לצד זאת הם בדקו אם המאפיינים הדמוגרפיים משנים את התמונה. התשובות מפתיעות בכמה פרטים, ואחד מהם נוגע לשאלה מה בעלי הכלבים בעצם עושים עם הכלב שלהם.
