הוויכוח בין ג'ון דיואי לוולטר ליפמן על מקומו של הציבור בדמוקרטיה הוא אחד מסיפורי היסוד של חקר התקשורת. בשנים האחרונות יש מי שטוענים שמדובר בהגזמה, ושבעצם היה כאן שיתוף פעולה בין שני רפורמטורים שניסו להתמודד עם עידן התקשורת ההמונית. אבל בשנות העשרים התנהל בין השניים גם עימות אחר, כמעט נשכח: על התנועה להוצאת המלחמה אל מחוץ לחוק, יוזמה אמריקאית שביקשה לשנות את המשפט הבינלאומי ולהפוך את המלחמה מאמצעי לגיטימי ליישוב סכסוכים לעבירה. דיואי עמד בראש סניף של התנועה בניו יורק, וליפמן, שתמך בה תחילה, פנה נגדה במאמר חריף.
המאמר שואל מה הוויכוח הנשכח הזה מלמד על המחלוקת הגדולה יותר. האם דיואי וליפמן היו בעלי ברית, או שהפער ביניהם עמוק יותר ממה שהרוויזיוניסטים מוכנים להודות? ומה אומרת עמדתו של כל אחד מהם על המלחמה, על דיפלומטיה, על מומחים ועל הציבור, ועד כמה היא קרובה למסורת הפרגמטיסטית?
כדי לענות, המחבר קורא מחדש את הכתבים שפרסמו השניים בעיתונות ובכתבי עת בשנות העשרים, ובהם חילופי הדברים ב-Atlantic Monthly וב-New Republic. הוא מציב אותם מול ספריהם המרכזיים על הציבור ועל התקשורת, וקושר אותם לרעיונות של ג'וסיה רויס ושל וויליאם ג'יימס. התוצאה היא מבט חדש על ויכוח מוכר, דרך זירה שכמעט לא נחקרה.
