בסין קיימת אמרה עתיקה: "האות משקפת את האדם". האם הקו של מכחול או עט קשיח באמת מסגיר משהו על עולמנו הרגשי, על האופן שבו אנחנו תופסים רגשות, מווסתים אותם ומתחברים לאחרים? מדידה של אינטליגנציה רגשית נשענת בדרך כלל על שאלוני דיווח עצמי, שחשופים להטיות, לרצון להיראות טוב ולתפיסה עצמית לא מדויקת. לכן עולה השאלה אם אפשר למצוא דרך עקיפה, כזו שאינה תלויה במה שאנשים אומרים על עצמם.
המחקר בוחן את השאלה דרך משימה מבוקרת במיוחד: העתקה של תווים קליגרפיים מפורסמים. כשהצורה והקווים נקבעו מראש, ההבדלים הקטנים בין התבנית להעתק עשויים לשקף, בלי ששמים לב, משהו מהכותב. ההיגיון מזכיר מבחנים השלכתיים כמו רורשאך, אבל כאן הניתוח נעשה בעזרת כלים חישוביים.
החוקרים אספו עשרות אלפי העתקים שכתבו כמה מאות סטודנטים במהלך קורס קליגרפיה, וצירפו אליהם ציוני אינטליגנציה רגשית משאלון. הם בנו מודל שמשלב רשת עצבית עמוקה, שמשווה בין התו המקורי להעתק, עם עשרות מאפיינים חזותיים שנבחרו בעבודת יד, ובחנו אותו גם מול שופטים אנושיים. האם מכונה תצליח לקרוא בהעתקים את מה שהעין האנושית מחמיצה?
