בני נוער רבים פוגשים את המידע הראשון שלהם על מיניות, גוף ויחסים לא בשיחה בסלון ולא בשיעור בבית הספר, אלא בפיד של אינסטגרם, טיקטוק ויוטיוב. שם, אלגוריתם שאיש אינו רואה מחליט מה יוצג להם, ולפי הכול הוא מעדיף תוכן שמושך תשומת לב על פני תוכן מדויק או מתאים לגיל. בינתיים ההורים נשארים עם שאלה לא פשוטה: האם עוד יש להם מקום בסיפור הזה, ואם כן, מהו?
המאמר מתמקד בהקשר האינדונזי ומנסה להבין איך חינוך מיני של בני נוער נבנה היום, כשהוא מתרחש בין מבנים אלגוריתמיים לבין המשפחה. השאלה המרכזית היא מה תפקידה של המשפחה כסוכן סוציאליזציה בעולם שבו הפלטפורמות הדיגיטליות הן שחקן בעל כוח של ממש, ואיך נראה היחס בין שני הכוחות האלה.
כדי לענות על כך ערכו החוקרים סקירת ספרות שיטתית לפי מסגרת PRISMA, במאגרים כמו Scopus, Web of Science, ERIC ו-SINTA, וסיננו מאות רשומות עד לקורפוס מצומצם של מאמרים שנבחנו לעומק. את הממצאים הם ניתחו מתוך שילוב של שלוש עדשות: תיאוריית הבנייה החברתית, סוציולוגיה של המשפחה וסוציולוגיה דיגיטלית. התוצאה היא מבט חדש על שאלה שנוגעת להורים, למחנכים ולמעצבי מדיניות כאחד.
