הריונות תאומים זהים נחשבים לאחד הסיבוכים המורכבים ביותר בתחום הפריון, גם כאשר מדובר בהחזרת עובר בודד בטיפולי הפריה חוץ-גופית. איך זה קורה שעובר בודד מתפצל לשני עוברים, ולמה זה קורה בשכיחות גבוהה יותר אצל מטופלות העוברות טיפולי פוריות בהשוואה להריון ספונטני? האם שיטות טיפול שונות כמו הזרקת זרע תוך-ציטופלזמית, בדיקה גנטית טרום השרשה או שאיבת זרע מהאשך משפיעות על הסיכון להיווצרות תאומים זהים ועל האופן שבו מתנהל ההריון?
מאמר זה מציג מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שנערך במרכז לרפואת רבייה בסין על פני עשור שלם, ובחן קרוב ל-19,000 מחזורי החזרת עובר בודד כדי לאתר ולנתח הריונות תאומים זהים. החוקרים בחנו ארבע שיטות טיפול שונות והשוו בין הקבוצות מבחינת מאפייני הנשים המטופלות, שיעורי היווצרות תאומים זהים, מהלך ההריון והסיבוכים שהתלוו לו, וכן תוצאות היילוד לרבות משקל לידה ומומים מולדים.
לאור החשיבות הקלינית הרבה של הבנת הגורמים המשפיעים על תאומים זהים בטיפולי פוריות, ולאור המחלוקת הקיימת בנוגע להשפעת שיטות טיפול מתקדמות כמו בדיקה גנטית טרום השרשה ושאיבת זרע כירורגית על בריאות ההריון והיילוד, המאמר מציע נתונים חדשים ורחבי היקף בנושא שנחקר עד כה בעיקר במדגמים קטנים יחסית.
