אירוסולים אורגניים משניים הנוצרים באטמוספרה ממקורות ביוגניים משפיעים באופן ישיר על יצירת עננים ועל מאזן הקרינה של כדור הארץ, אך היכולת שלהם לשמש כגרעיני התעבות עננים (CCN) תלויה בגורמים מורכבים ולא מובנים לחלוטין, בהם ההרכב הכימי, ההיגרוסקופיות ומתח הפנים של החלקיקים. בעוד שמונוטרפנים נחקרו בהרחבה בהקשר זה, ססקוויטרפנים כמו בטא-קריופילן, המהווים מקור משמעותי לפליטות ביוגניות וליצירת חלקיקים, נותרו נחקרים הרבה פחות, למרות עדויות לכך שה-SOA שהם מייצרים פחות היגרוסקופי ופעיל כ-CCN בהשוואה למקורות אחרים.
המחקר הנוכחי מבקש להבין מה עומד מאחורי התנהגות ה-CCN המיוחדת של SOA מבטא-קריופילן, ובאיזו מידה תנודתיות החלקיקים, הרכבם הכימי והשבר המסיס במים שבתוכם קובעים לא רק את יכולתם להפעיל כגרעיני עננים אלא גם את מהירות צמיחת הטיפות בפועל. כדי לבחון זאת נערכו ניסויים בתא עשן טפלון גדול, שבהם יוצר SOA באמצעות אוזונוליזה של בטא-קריופילן בתנאים שונים, בנוכחות ובהיעדר רדיקלי הידרוקסיל. החלקיקים נמדדו במקביל בשני סוגי מכשירי CCN שונים בעקרון פעולתם, נבחנו גם לאחר חימום בתרמודניודר, ולצידם נותח באופן נפרד השבר המסיס במים שחולץ מהחלקיקים, במטרה להסיק את תכונותיו הפיזיקוכימיות ואת תפקידו בקביעת פעילות ה-CCN וקינטיקת הצמיחה של הטיפות.
