כשילד מקבל אבחנה של ADHD, אחד המקורות הראשונים שהוא וסביבתו פונים אליהם הם ספרי הסברה שנועדו להסביר לו, בפשטות ובאמצעות איורים, מה בעצם קורה לו. אבל מה בעצם כתוב בספרים האלה? האם הם מציגים את ADHD כליקוי ביולוגי במוח שדורש תרופות, או כדפוס התנהגות המושפע מהסביבה וניתן לטיפול פדגוגי? השאלה הזו אינה טכנית בלבד: האופן שבו ילד מבין את ADHD שלו עשוי להשפיע על תחושת המסוגלות שלו, על הציפיות שלו מטיפול, ועל האופן שבו הוא תופס את עצמו ואת עתידו.
המחקר הנוכחי מבקש לבחון האם ספרי הסברה לילדים ולבני נוער על ADHD, הכתובים או מתורגמים להולנדית, מציגים תמונה מאוזנת בין הגישה הביו-רפואית, הרואה ב-ADHD ליקוי מוחי-תורשתי המטופל בתרופות, לבין הגישה הפסיכו-חברתית, הרואה בו דפוס התנהגותי המושפע מגורמים סביבתיים וחברתיים וניתן לטיפול התנהגותי. לצורך כך נבחרו תשעה ספרי הסברה העומדים בקריטריונים מוגדרים, ופותחה מסגרת קידוד המשלבת מרכיבים שנגזרו מהספרות המחקרית עם מרכיבים שהתגלו בטקסטים עצמם. שני קודדים ניתחו את הספרים בנפרד והשוו את ממצאיהם, במטרה למפות באופן שיטתי כיצד כל ספר מציג את הגורמים, האבחון ואפשרויות הטיפול ב-ADHD.
הממצאים חושפים תמונה מעניינת ומעוררת מחשבה על האופן שבו ילדים לומדים להבין את עצמם, ועל השאלה אם ספרי ההסברה שנועדו לחזק את הידע שלהם משרתים בפועל מטרה זו באופן מדויק ומאוזן.
