ילדים רבים מסיימים את בית הספר היסודי בלי להגיע לרמת הבנת נקרא מספקת. אחד הרכיבים החשובים בהבנה הוא היכולת "לקרוא בין השורות": לחבר בין פיסות מידע בסיפור ובין מה שהקורא כבר יודע, ולהסיק את מה שלא נאמר במפורש. אצל קוראים מתחילים זה אתגר מיוחד, משום שפענוח המילים עדיין לוקח חלק גדול מהמשאבים המנטליים. אם כך, אולי עדיף לתרגל את המיומנות הזאת דווקא כשהילדים מאזינים לסיפור ולא קוראים אותו?
המחקר בדק אם עידוד ילדים לחשוב ולהסיק תוך כדי סיפור יעיל יותר, וגם פחות מעמיס על החשיבה, כשהם מאזינים בהשוואה לכשהם קוראים בעצמם. החוקרים עבדו עם ילדי כיתה ב' בהולנד, בשלושה ניסויים. הילדים קראו סיפורים והאזינו לסיפורים, ובחלק מהם נשאלו שאלות במהלך הדרך שמכוונות אותם לקשרים סיבתיים בעלילה. לאחר מכן נבדקה הבנתם בשאלות ובשחזור חופשי של הסיפור, והם דיווחו כמה מאמץ מנטלי השקיעו. בניסויים שונים השתתפו ילדים בסוף כיתה ב' ובתחילתה, ובאחד מהם השוו בין ילדים שנשאלו שאלות לילדים שלא נשאלו.
התשובה עשויה להפתיע את מי שמניח שהאזנה היא מסלול קל לשיפור ההבנה, ואת מי שמאמין ששאלות טובות תמיד עוזרות.






