כל לילה המוח שלנו עושה עבודה שקטה: הוא מייצב דברים שלמדנו במהלך היום, כך שלא יישכחו. אבל מה קורה כשהשינה עצמה מופרעת שוב ושוב, כמו אצל אנשים עם דום נשימה חסימתי בשינה, שבו דרכי האוויר נחסמות עשרות פעמים בלילה? ההשפעה של שינה על זיכרון של עובדות ואירועים מוכרת היטב. מה שנוגע ליכולות שאנחנו רוכשים בלי שנשים לב, כמו הרגלים ומיומנויות, שנוי הרבה יותר במחלוקת. ויש עוד מורכבות: כשלומדים רצף, אפשר להשתפר בשתי דרכים שונות. אפשר להפוך מהיר יותר בכלל, ואפשר ללמוד חוקיות מסוימת שחבויה בתוך הרצף. השאלה היא אם שתי הדרכים האלה מושפעות באותו אופן מלילה של שינה לא תקינה.
החוקרים ביקשו לבדוק בדיוק את זה. הם גייסו 17 מטופלים שאובחנו לאחרונה עם דום נשימה חסימתי בשינה וטרם טופלו, וקבוצת ביקורת של 17 אנשים בריאים, שהותאמו להם בגיל וביכולת זיכרון העבודה. המשתתפים ביצעו בערב משימת זמן תגובה, שבה גירויים מופיעים על המסך והם לוחצים במהירות על המקש המתאים. הרצף החבוי בה הוא הסתברותי ומורכב, ואיש מהם לא הבחין בו. בלילה שבין המפגשים נמדד מצב השינה של המטופלים במעבדת שינה בבדיקה מלאה. בבוקר חזרו המשתתפים על המשימה, והחוקרים השוו את הביצועים בין הערב לבוקר בנפרד עבור כל אחד משני סוגי הלמידה.
התמונה שמצטיירת עשויה לשנות את האופן שבו חושבים על הקשר בין שינה מופרעת ללמידה, ועל מה בדיוק נפגע ומה נשאר שלם.
