בנקים בהודו עברו בשנים האחרונות סדרת זעזועים: ביטול שטרות פתאומי, מעבר מואץ לעולם דיגיטלי ואיחודים בין בנקים. בכל אחד מהמקרים העובדים נדרשו ללמוד כלים חדשים ולהתאים את עצמם במהירות. כדי להכין אותם משקיעים הבנקים משאבים רבים בהכשרות, אבל קשה לדעת אם ההשקעה משתלמת. הערכת הכשרה היא תהליך מורכב ויקר, ולכן בפועל רבות מההכשרות כמעט אינן נבדקות.
המחקר הזה מנסה לענות על שאלה פשוטה לכאורה: האם מודל ארבע הרמות הוותיק של קירקפטריק, שבודק תגובה, למידה, התנהגות ותוצאות, מתאים להערכת הכשרות בבנקאות? החוקרים מתמקדים גם בהבדל אפשרי בין שתי אוכלוסיות, מנהלים מצד אחד ועובדים שאינם מנהלים מצד שני. האם ההכשרה פועלת באותו אופן על שתיהן? ואילו תחומים בהכשרה דורשים חיזוק?
כדי לבדוק זאת אספו החוקרים שאלונים מ-402 עובדים בבנקים ציבוריים, פרטיים וזרים בהודו, ובהם בנקים מוכרים כמו State Bank of India, Axis ו-Yes Bank. הנתונים נאספו בתקופת מגפת הקורונה, והם נותחו בשיטה סטטיסטית מתקדמת של מודלים מבניים, PLS-SEM, המאפשרת לבחון קשרים רבים בין משתנים בו-זמנית. התוצאה היא מבט נדיר על הדרך שבה הכשרה מתורגמת, או לא מתורגמת, לשינוי בעבודה ובביצועי הבנק.






