מיליוני צעירים בהודו עוברים הכשרות מקצועיות במסגרת תוכנית ההסמכה הלאומית הגדולה במדינה, בתקווה שהן יובילו אותם לעבודה. אבל הכשרה אחת אינה דומה לאחרת. יש מוסדות שבהם התהליך מובנה, מתועד ומנוהל בקפידה, ויש כאלה שבהם הוא נשאר בסיסי ולא מגובש. האם ההבדל הזה משנה את מידת היעילות של ההכשרה? ואם כן, האם הוא משנה אותה באותו אופן בכל היבט של ההכשרה?
המחקר בוחן שאלה זו בהקשר של התוכנית הלאומית PMKVY במדינת סיקים. במקום לשאול רק אילו גורמים משפיעים על יעילות ההכשרה, החוקרים מתמקדים בשאלה עדינה יותר: האם רמת הגיבוש של תהליך ההכשרה משנה את עוצמת הקשרים בין מרכיבי ההכשרה השונים לבין יעילותה, כפי שהם מוגדרים במודל ארבע הרמות של קירקפטריק, מתגובת המשתתפים ועד התוצאות.
כדי לברר זאת נאסף מידע בסקר ב-357 משתתפים שהוכשרו בין 2017 ל-2021, מארבעה מחוזות ומ-17 תפקידי עבודה. המשתתפים דירגו את חוויית ההכשרה בכל אחת מארבע הרמות, וכן את תהליך ההכשרה עצמו. על בסיס הדירוג חולקו מוסדות ההכשרה לשלוש רמות של בשלות התהליך, ובוצעו ניתוחי גורמים, רגרסיה וניתוח מיתון. כך אפשר לבדוק לא רק אם יש קשר בין הגורמים, אלא מתי הוא מתחזק או נחלש.





