מה קורה כשצעירה אורתודוקסית מבית ספר לבנות מגיעה למעבדה פדרלית ענקית בארצות הברית, ומוצאת את עצמה בין חוקרים, רופאים וחולים, הרחק מהסביבה התרבותית המוכרת לה? נשים רבות בקהילות דתיות מרכזיות עומדות בפני דילמה שקשה לפתור: קריירה מדעית דורשת שנות הכשרה ארוכות ומחויבות גבוהה, ואילו הקהילה מצפה לעיתים קרובות שהמשפחה והבית יהיו במרכז. התוצאה היא שנשים מוכשרות מוותרות על המדע עוד לפני שניסו אותו.
המאמר מתאר מסלול חונכות והכשרה שנבנה במיוחד בשביל הנשים האלה, בסיוע קבוצת תמיכה שהקים מדען ותיק במכוני הבריאות הלאומיים (NIH) בבת'סדה. השאלה המרכזית היא האם אפשר לשלב חשיפה אמיתית למחקר ביו-רפואי ולעולם הקליני עם שמירה מלאה על הזהות הדתית, ואילו רכיבים נחוצים לכך. החוקרים מתארים את תהליך המיון, את תוכנית ההתנדבות והמחקר בקיץ, את החונכות ברמות שונות, את כתיבת היומן האישי ואת מפגשי השיחה השבועיים. כדי לבחון את התוכנית נאספו סקרים אנונימיים בתחילת הקיץ ובסופו לאורך שלוש שנים, לצד נתוני המשך על מסלולי המשתתפות ועל משוב מהן.
זהו מבט מעניין על הצטלבות בין זהות דתית, מגדר ומדע, ועל השאלה איך מערכת יכולה להתאים את עצמה לאנשים ולא רק לדרוש מהם להתאים את עצמם אליה.
