מה קורה לרגשות שלנו כשהמורה מתחלפת במסך? כשקשר עין מוחלף באייקון, וכששפת גוף נעלמת בתוך טכנולוגיה? בעידן שבו הבינה המלאכותית משתלבת כמעט בכל תחום בחיים – גם מערכת החינוך משנה את פניה. שיעורים מקוונים, למידה באמצעות טאבלטים, רובוטים בכיתה וסביבות למידה חכמות הם כבר לא עתיד רחוק אלא מציאות חינוכית יומיומית. אך האם הקדמה הזו, שמבטיחה שיפור בהישגים וביעילות הלמידה, עלולה לבוא על חשבון ההיבטים הרגשיים והחברתיים של הלמידים – במיוחד כשמדובר במתבגרים?
החוקרים Lai ועמיתיו ביקשו לבדוק שאלה מטרידה אך חיונית: האם הכנסת טכנולוגיות מבוססות בינה מלאכותית לחינוך משפיעה על היכולת של בני נוער לזהות רגשות – הן אצל עצמם והן אצל אחרים? מדובר ביכולת מרכזית לקיום תקשורת חברתית תקינה ולבניית מערכות יחסים. מתוך סקרנות אמיתית ומתוך הבנה כי מדובר בתקופת חיים רגישה במיוחד, החוקרים עיצבו סדרת ניסויים שמטרתה לבדוק כיצד תלמידים מגיבים רגשית במצבים שונים – בסביבה טכנולוגית לעומת סביבה מסורתית.
המאמר עוקב אחר התהליך המחקרי, מתאר את שיטת הבדיקה, את אוכלוסיית המשתתפים ואת ההקשרים הפסיכולוגיים הרחבים שבתוכם מתרחשת הלמידה בעידן הדיגיטלי. האם אנחנו מאבדים משהו אנושי כשאנחנו לומדים מול מכונה? את התשובות לשאלות המסקרנות האלו תגלו בהמשך המאמר.
