מה קורה כשסטודנט מתימן, מדינה שבה אנגלית נלמדת כשפה זרה ובמינון מצומצם, מגיע ללמוד באוניברסיטה בהודו, שבה אנגלית היא שפה רשמית ושפת ההוראה בהשכלה הגבוהה? המעבר הזה יוצר מפגש מעניין בין שני עולמות לשוניים, ומעלה שאלות על הדרך שבה אנשים מתייחסים לשפה שהם נאלצים ללמוד ולהשתמש בה ביום יום. האם הם אוהבים אותה, חוששים ממנה, או רואים בה בעיקר כלי להשגת מטרות?
המחקר מבקש לברר מהן העמדות של סטודנטים תימנים בהודו כלפי לימוד אנגלית, ומה מניע אותם ללמוד אותה: רצון בתועלת מעשית כמו קריירה והשכלה, או משיכה לתרבות דוברי השפה ולתקשורת עם אנשים מרקעים אחרים. החוקרים בחנו גם את רמת החרדה מהשפה ואת היחס לחוויית הלימוד והתרגול בהודו עצמה, ובדקו אם יש הבדלים בין גברים לנשים ובין סטודנטים לתואר ראשון לאלה שלומדים לתארים מתקדמים.
לצורך כך הופץ שאלון מקוון בקרב 107 סטודנטים תימנים המפוזרים באוניברסיטאות ברחבי הודו. השאלון הותאם מכלי מוכר בתחום המוטיבציה ללימוד שפות, תורגם לערבית, נבדק במחקר פיילוט, והנתונים נותחו בכלים סטטיסטיים. לפי הכותבים זהו המחקר הראשון שעוסק באוכלוסייה הזאת בנושא הזה, ולכן הוא מציג תמונה חדשה של לומדי אנגלית בהקשר מהגרים אקדמיים.
