מה קורה לאדם שגדל בחברה הרואה בלימוד תורה את ייעוד החיים, ויום אחד הוא מתיישב בכיתה באוניברסיטה? בשנים האחרונות נכנסים יותר ויותר סטודנטים וסטודנטיות חרדים למוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, ועבור רבים מהם זהו מהלך טעון. מצד אחד, תואר אקדמי פותח דלתות לפרנסה, למקצוע ולניידות חברתית שהקהילה עצמה זקוקה להן. מצד שני, האקדמיה נתפסת בחברה החרדית כמרחב מתירני שעלול לרופף את הזהות הדתית ואת תחושת השייכות לקהילה.
תוצאות הלמידה בהשכלה הגבוהה נמדדות בדרך כלל בציונים, בשיעורי סיום תואר ובשכר, אך מדדים אלה אינם מספרים מה באמת עובר על אנשים שהלימודים מאתגרים את עולם הערכים שלהם. כאן נבחרו שני מדדים אחרים, בעלי משמעות מיוחדת בחברה החרדית עצמה: ההתפתחות המקצועית, שהיא המניע העיקרי לפנייה ללימודים, והשייכות הדתית, שהיא לב הזהות התרבותית והרוחנית. השאלה המרכזית היא כיצד משתנים שני הממדים האלה לפני הלימודים, במהלכם ואחריהם, והאם השינוי נראה אחרת אצל גברים ונשים, אצל רווקים ונשואים.
כדי לבדוק זאת שולבו שתי דרכי מחקר: סקר רחב בקרב מאות סטודנטים חרדים, שהתבקשו לדרג את עצמם בשלוש נקודות זמן, לצד עשרות ראיונות עומק נרטיביים שבהם סיפרו המרואיינים במילותיהם שלהם על המעברים, על הקונפליקטים ועל המתח בין השאיפות האקדמיות ובין תחושת הבית בקהילה.
