ספריות אקדמיות משקיעות סכומים גדולים באוספים, במאגרי מידע ובצוותי הדרכה, ובתקופה שבה מוסדות להשכלה גבוהה נמדדים על שימור סטודנטים ועל שיעורי סיום, עולה השאלה הישירה: האם כל זה באמת עושה הבדל? הקושי הוא שסטודנטים שמגיעים לספרייה אינם דומים בהכרח לאלה שנשארים מחוצה לה. אולי הם מוטיבציוניים יותר, מוכנים יותר או מבוססים יותר, ולכן קשה לדעת אם הספרייה היא שמסבירה את הצלחתם.
המאמר שואל אם השימוש במשאבי הספרייה כבר בשנה הראשונה ללימודים משפיע על הסיכוי לסיים תואר בתוך ארבע שנים, או להמשיך ללמוד גם אחריהן, במקום לנשור. החוקרים לא הסתפקו בשאלה אם הספרייה בכלל נמצאת בשימוש. הם פירקו אותה לסוגי שימוש שונים: השאלת ספרים, משאבים אלקטרוניים, עמדות מחשב, הדרכות וקורסים, ושירותי עיון אישיים כמו שיחה עם ספרן.
כדי להתמודד עם הבעיה של הטיית הבחירה העצמית, הם עקבו אחר יותר מחמשת אלפים סטודנטים בשנה א' באוניברסיטה ציבורית גדולה בארצות הברית, על בסיס רישומי המוסד ונתוני שימוש אישיים מכמה מערכות ספרייה. בעזרת שיטה מעין־ניסויית של התאמת ציוני נטייה הם יצרו קבוצות של משתמשים ושאינם משתמשים שדומות זו לזו במאפיינים רקע רבים, ובחנו מה קורה להן בהמשך הדרך. לא כל סוגי השימוש התנהגו באותו אופן, והמאמר מציע מבט מפורט וזהיר על השאלה מה בספרייה, אם בכלל, קשור להצלחת הסטודנטים.






