מה קורה לעובדים כשהמנהל שלהם שולט בכל החלטה, מעדיף נהלים על פני רעיונות, או דווקא מצליח להדליק אצלם את הרצון לבוא לעבודה? סגנון ההנהגה במקום העבודה נשמע כמו עניין מופשט, אבל הוא משפיע על מורל, על יחסים בין עמיתים, על תרבות הארגון ועל הנכונות של אנשים להישאר או לעזוב. במגזר החינוך, שבו האיכות של כל מוסד תלויה באנשים שעובדים בו, השאלה הזו נעשית דחופה במיוחד.
המאמר מתמקד במוסדות חינוך בפרטוריה שבדרום אפריקה ושואל אילו סגנונות ניהול והנהגה רווחים שם בפועל, וכיצד העובדים חווים אותם. מה הם עושים ליחסי העובדים, לאווירה בארגון ולתפוקה שלו?
החוקרים בחרו לצאת מנקודת המבט של האנשים עצמם. הם ערכו ראיונות חצי מובנים עם עשרה משתתפים, חלקם פנים אל פנים וחלקם באופן מקוון, אחרי שניסו את השאלות על שני משתתפי פיילוט וחידדו אותן. את התשובות ניתחו בניתוח תמטי, תוך הסתמכות על תאוריית ההנהגה הסיטואציונית של הרסי ובלנשרד, שלפיה אין סגנון הנהגה אחד שמתאים לכולם. המאמר מציע מבט מקרוב על מה שקורה מאחורי דלתות סגורות בבתי ספר ובמוסדות חינוך, ועל הדרכים שבהן הנהגה יכולה לבנות או לשחוק סביבת עבודה.
