מה הופך מנהיג למי שמצליח להוביל ארגון קדימה, ומה גורם לצוות להשקיע מעבר למינימום הנדרש? בעולם שבו ארגונים נאלצים להגיב לשינויים חברתיים מהירים, סגנון ההובלה של המנהל נראה כמעט כגורם הכרעה בין הצלחה לכישלון. יש מנהיגים שמחזיקים בהיררכיה נוקשה ומחלקים הוראות, אחרים משתפים את העובדים בכל החלטה, ויש מי שמשאירים לצוות חופש כמעט מלא. השאלה היא אם הבחירה בין הסגנונות הללו באמת משנה את מה שקורה בשטח.
המאמר מבקש לבדוק כיצד סגנונות מנהיגות שונים, האוטוקרטי, הדמוקרטי, הליברלי והעסקאי, קשורים ליעילות העובדים, למוטיבציה שלהם ולהישגיהם. האם מנהיג שמשנה את דרכו מצליח להניע את הצוות שלו? והאם סגנון מסוים מבטיח תוצאות טובות יותר?
כדי לברר זאת שילבו החוקרים סקירה תאורטית רחבה, שנוגעת בתאוריות של תכונות, התנהגויות וסיטואציות, בתרבות ארגונית ובתאוריות מוטיבציה, עם שאלון שמילאו 102 מנהיגים בתפקידים שונים ברחבי העולם. הם נשאלו על דרכי העבודה שלהם, על אופן התגמול והענישה, על פתרון סכסוכים ועל הערכת ביצועי הצוות. שלוש השערות נבחנו באמצעות מבחני חי בריבוע, והתמונה שעלתה מהנתונים מפתיעה במקומות אחדים ומעוררת מחשבה על הדרך שבה אנו מבינים מנהיגות בארגונים של היום.
