בתחילת המאה השמינית, בכתב יד שנערך בפרנקיה המרובינגית, נרשם אוסף אנונימי של שישים וארבע חידות לטיניות, כל אחת בשש שורות בלבד. מי חיבר אותן, והיכן? מתי? החידות הללו, הידועות בשם חידות ברן, שימשו כנראה ללימוד לטינית, ושרדו בלמעלה מtuzin כתבי יד, פעמים רבות לצד חידותיו של אלדהלם ממלמסברי, גדול משוררי החידות האנגלו-לטיניים. הדמיון בין שני האוספים ידוע מזה זמן, אך מי השפיע על מי נותר שנוי במחלוקת.
השאלה המרכזית היא היכן ומתי נוצר האוסף, ואיזה מקום יש לו בתולדות החידה הלטינית של ימי הביניים המוקדמים. חוקרים הציעו בעבר תשובות שונות, מצפון איטליה הלומברדית ועד מנזר אירי, וחלקם אף טענו שהאוסף מאוחר מאלדהלם ואינו קדם לו.
כדי לברר זאת נבחנים כמה סוגי עדויות במקביל: כתבי היד הקדומים ושימושיהם, המשקל הריתמי של השורות והזיקה שלו לשירה לומברדית, עולם הצמחים, בעלי החיים והחפצים המתוארים בחידות והקשרם התרבותי בים התיכון, וההשוואה המפורטת לחידות של סימפוסיוס, של אלדהלם ושל טטווין. גם פרט קטן כמו תיאור הרעש של ערמון נופל בסתיו עשוי לגלות הרבה על המחבר ועל העולם שבו חי.






