בעולם שבו לחיצת כפתור אחת יכולה לגזול שעות שלמות מהיום, לא מפתיע שסטודנטים רבים מוצאים את עצמם דוחים מטלות חשובות לרגע האחרון. המעבר מבית הספר התיכון ללימודים אקדמיים דורש עצמאות ומשמעת עצמית ברמה גבוהה בהרבה, אך רבים מגלים שהם מתקשים לעמוד בקצב ונופלים בפח של רשתות חברתיות, דחיינות והזנחת אחריות אקדמית. השאלה המרתקת שעולה כאן היא עד כמה היכולת לנהל את הזמן שלנו, לתכנן, לקבוע סדרי עדיפויות ולהתמודד עם הפרעות, קשורה בכלל לנטייה שלנו לדחות דברים למחר.
מחקר זה יצא לבדוק בדיוק את זה בקרב סטודנטים לסיעוד באוניברסיטה אינדונזית, קבוצה שמתמודדת עם עומס לימודים כבד לצד דרישות מעשיות בבתי חולים. באמצעות שאלונים מובנים שמדדו הן את איכות ניהול הזמן והן את רמת הדחיינות האקדמית, נאסף מידע ממדגם רחב של סטודנטים ונותח באמצעות כלים סטטיסטיים מתקדמים, כדי לבחון האם אכן קיים קשר סטטיסטי מובהק בין שני המשתנים, ובאיזו עוצמה.
האם ניהול זמן טוב באמת מגן מפני דחיינות, או שמדובר בשני תהליכים נפרדים שרק נדמים כקשורים? האם יש הבדלים בין המינים בהתנהגות הזו? והאם קיימים גורמים נוספים, מעבר לניהול הזמן, שמשפיעים על הנטייה לדחות מטלות? התשובות לשאלות הללו עשויות לתרום לא רק להבנה תיאורטית, אלא גם לפיתוח כלים מעשיים שיסייעו לסטודנטים להתמודד טוב יותר עם אתגרי הלימודים האקדמיים.
