המעבר מלימודי תיכון למערכת האקדמית הסמסטריאלית מציב בפני סטודנטים אתגר לא פשוט: כיצד לנהל את זמנם המצומצם בין מטלות לימודיות רבות, מבחנים, עבודות ופעילויות אישיות, מבלי שהאיזון הזה יתפרק ויפגע בהישגיהם. בעוד שמחקרים רבים כבר הראו כי ניהול זמן קשור לרמות מתח, שביעות רצון וביצועים אקדמיים, רוב הממצאים הללו הופקו במדינות מערביות ומפותחות, והשאלה אם דפוסים דומים מתקיימים גם בהקשרים תרבותיים אחרים נותרה פתוחה למחקר.
מאמר זה בוחן שלוש שאלות מרכזיות: עד כמה סטודנטים לתואר ראשון מפגינים בפועל התנהגויות של ניהול זמן יעיל, האם קיימים הבדלים בין גברים לנשים באופן שבו הם מנהלים את זמנם, ומהו טיב הקשר בין ההתנהגות הזו לבין ההישגים האקדמיים בפועל, כפי שהם באים לידי ביטוי בממוצע הציונים. כדי לענות על השאלות הללו נערך מחקר סקר רחב היקף בקרב מאות סטודנטים משלוש אוניברסיטאות ציבוריות בפקיסטן, תוך שימוש בכלי מדידה מבוסס ומוכר לניהול זמן, לצד ניתוחים סטטיסטיים המשווים בין קבוצות ובוחנים מתאמים בין המשתנים.
הממצאים העולים מהמחקר עשויים לספק תובנות מעניינות למוסדות אקדמיים ולסטודנטים כאחד, בשאלה כיצד ניתן לשפר את איכות החיים האקדמיים ולתרום להצלחה לימודית.
