באיזו שנה אנחנו חיים? התשובה נראית מובנת מאליה, אך מאחורי כל מניין שנים מסתתרים עולם רעיוני, זהות קהילתית ויחס מסוים לעבר ולעתיד. בשנים האחרונות יש בקרב יוצאי תימן המבקשים להחיות את המנהג לתארך כתובות ומסמכים לפי "מניין השטרות", הלוא הוא המניין הסלווקי, מתוך תפיסה שזהו המנהג העתיק והמקודש של כל קהילות תימן, שנעלם רק עם העלייה לארץ ישראל.
המאמר מנסה לבדוק עד כמה התמונה הזאת מדויקת. האם באמת כל יהודי תימן נהגו כך, בכל סוגי הכתיבה ובכל התקופות? מה היו היחסים בין המניין הסלווקי לבין מניין הבריאה, ומה עוד היה בשימוש לצדם? ומה אפשר ללמוד מבחירה בלוח אחד על פני אחר, על השתייכותם של יהודי תימן לעולם היהודי הרחב ועל הייחוד שלהם בתוכו?
כדי לבחון זאת נשענת הכותבת על מאות מסמכים מהמאה השש עשרה ועד המחצית השנייה של המאה העשרים: שטרות, כתובות, גיטין, מכתבים, כתבי יד וספרי עיבור ולוחות שנה. היא קוראת אותם לאור מסורות הלכתיות, כתביהם של חכמים תימנים, שירי קולופון וגם מגעים עם קהילות כמו קוצ'ין ומצרים. כך נפרשת תמונה עשירה של התנהלות בכמה מערכות זמן במקביל, שאינה תמיד כפי שמקובל לחשוב.






