מה גורם לעובד להישאר באותה חברה שנים, ומה גורם לו לארוז את הדברים ולעבור למקום אחר? התשובות הרגילות עוסקות בשכר, בתנאים ובקידום, אבל יש שני גורמים שפחות מדברים עליהם: האופן שבו המנהלת או המנהל מנהלים את הצוות, והאופן שבו הם מקבלים החלטות. האם החלטה שנולדה מתחושת בטן משפיעה על הרצון של העובדים להישאר אחרת מהחלטה שנבנתה מטבלאות ונתונים? והאם סגנון ניהול כריזמטי, אסטרטגי או דמוקרטי מייצר נאמנות שונה?
בעידן של ביג דאטה ובינה מלאכותית נשמעים לא מעט קולות שמעודדים להאמין באינטואיציה של מנהלים ולא רק במספרים, אך כמעט ולא נבדק מה העובדים עצמם חושבים על כך ואיך זה קשור להחלטה שלהם להמשיך לעבוד במקום. השאלה המרכזית היא אם סגנונות מנהיגות וסגנונות קבלת החלטות קשורים לכוונה של עובדים להישאר בארגון, ואיזה מהם בולט יותר.
כדי לברר זאת נשלח שאלון מקוון לשלוש מאות ועשרים וארבעה עובדים בחברות פרטיות באזור התעשייה של סרה גאוצ'ה בדרום ברזיל, אזור שידוע ביין שלו וגם בתעשייה צפופה של ריהוט, טקסטיל ופלסטיק. העובדים דירגו את מנהליהם בכמה סגנונות מנהיגות, תיארו את הדרך שבה הם עצמם מקבלים החלטות, ודיווחו עד כמה הם מתכוונים להישאר בעבודתם. מהנתונים נבנה מודל סטטיסטי שמצליב בין כל אלה, ונבדק גם אם גיל, מגדר, תפקיד וגודל החברה משנים את התמונה.






