למה סדרות טלוויזיה ארוכות כל כך מצליחות להתחדש משנה לשנה, ולהישאר מוכרות ומפתיעות כאחת? לרוב אנחנו מסבירים זאת בכישרונם ובכוונתם של היוצרים. אבל מה אם סדרה היא קצת כמו מערכת אקולוגית חיה, שמתפתחת בלי תוכנית מראש ובהשפעת לחצים של הפקה, הפצה, קהל ולוח שידורים? מחקר זה מציע להניח בצד את שאלת המחבר ולהתבונן בסדרות כבמערכי נתונים שאפשר למדוד.
המחקר בוחן דרמות רפואיות אמריקאיות מהשנים האחרונות, ז'אנר פופולרי ומוכר, ושואל אם אפשר לתאר אותו באמצעות מספר קטן של קווי עלילה חוזרים. האם קווי עלילה כאלה באמת מבדילים בין סדרות? האם לכל סדרה יש "מתכון" משלה? והאם המתכון הזה משתנה לאורך העונות, או שהוא נשאר יציב יותר מכפי שהיינו מצפים?
כדי לענות, החוקרים בנו מאגר נתונים עצום: שמונה סדרות, יותר מ־400 שעות וידאו ו־608 פרקים. כל פרק חולק ידנית ליחידות קטנות, וכל יחידה שויכה לקו עלילה ונמדדה בזמן. את הנתונים ניתחו בשיטות למידת מכונה לא מונחית, ובהן ניתוח אשכולות, ובדקו גם את מהימנות הקידוד. התוצאה היא מבט כמותי נדיר על האופן שבו סדרות בנויות, ועל השאלה כמה מהסיפור נקבע בפועל בידי היוצרים וכמה בידי המערכת כולה.






