שרה הכינה הכול לכתיבת עבודה: פינתה שולחן, אכלה ועדכנה את המשפחה. ואז פרץ רעש חזק, אחריו צעקות, והריכוז התפורר. מצבים כאלה מוכרים לכל לומד, אך מודלים מקובלים של למידה מווסתת עצמית כמעט לא מתייחסים אליהם. הם מתארים לומד טיפוסי בתנאים אידיאליים, עם ידע קודם, מטרות ברורות ואמונות עצמיות חיוביות. מה קורה כשהחיים עצמם מפריעים לפני שהלמידה מתחילה?
המאמר שואל אם לצד אסטרטגיות הלמידה המוכרות יש תנאי מקדים שנדחק לשוליים: האם הלומד בכלל זמין ללמוד ברגע נתון. ומה קובע אם הוא זמין, כשברקע עומדים משפחה, בית ספר, עוני, רשתות חברתיות ועייפות?
המחברים בוחנים את הספרות התיאורטית הקיימת על למידה מווסתת עצמית, סוקרים מסגרות עכשוויות, חוזרים לניסוחים המוקדמים של התחום ומשלבים אותם עם המודל האקולוגי של ברונפנברנר. מכאן הם בונים מסגרת רעיונית חדשה, שבה נכסים ואתגרים בשכבות שונות של חיי הלומד פועלים יחד. הם גם מציעים כיצד אפשר יהיה לבחון אותה אמפירית בעתיד, בין היתר באמצעות מודלים חישוביים ושיטות מדידה מגוונות.
המאמר מציע דרך אחרת להסתכל על לומדים שנעלמים ממחקרי מעבדה, ועל מה שקורה בין רגע ההחלטה ללמוד ובין הלמידה בפועל.






