האם גט שניתן תחת מכות הוא גט של רצון חופשי? ההלכה קובעת שהבעל מגרש רק לרצונו, ובכל זאת משנה אחת מורה "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", ומשנה אחרת מכשירה "גט מעושה" בבית דין של ישראל ופוסלת אותו בבית דין של גויים. שתי המשניות נקראו במסורת הפרשנות כאילו הן עוסקות באותו עניין, אבל קריאה כזאת מעלה קשיים מושגיים לא פשוטים: איך כפייה מולידה רצון, ומה בכלל משנה זהותם של הכופים?
המאמר שב אל שתי המשניות ובוחן אותן מחדש, מתוך עניין במשמעותן המקורית ולא בפסיקה למעשה. הוא מנתח את לשון המשנה, את הברייתות והסוגיות התלמודיות הסובבות אותן, את התוספתא ואת המכילתא, ואת הפרשנויות שהוצעו להן לאורך הדורות, ובמיוחד את הסבריו של הרמב"ם. הוא מבחין בין כמה אפשרויות להבין מהו "רצון" בדיני גירושין, ובודק מה נשאר מן הפרשנות המקובלת אם מניחים את אחת מהן.
בין השאלות שעולות בדרך: מה פירוש המילה "מעושה", ומה משמעות הנוסח השונה בכתבי היד של המשנה. ומה אפשר ללמוד מהשאלה "והא אנן הדיוטות אנן"? קריאה קרובה לפשט עשויה לשנות את התמונה המקובלת על כפיית גט בתקופת התנאים והאמוראים.
