כל מורה לחינוך אסלאמי בבתי הספר של מלזיה עובר דרך אותה תוכנית הכשרה. היא קובעת אילו ידע, מיומנויות ועמדות ילוו אותו לאורך הקריירה, ובסופו של דבר גם איזה חינוך יקבלו תלמידים רבים. אבל איך אפשר לדעת אם התוכנית הזאת באמת עושה את העבודה? האם מי שמסיים אותה מרגיש מוכן, מיישם בכיתה את מה שלמד, ומשפיע על בית הספר שאליו הוא מגיע?
המאמר שואל כיצד אפשר להעריך באופן שיטתי את האפקטיביות של התוכנית לתואר ראשון להכשרת מורים לחינוך אסלאמי, המופעלת באוניברסיטאות ציבוריות ובמכללות להכשרת מורים. לשם כך הוא נעזר באחד המודלים המוכרים ביותר להערכת הכשרות, מודל ארבע הרמות של דונלד קירקפטריק. המחברים מפרקים את התוכנית לפי הרמות של המודל, ובוחנים בכל רמה אילו גורמים כדאי לבדוק ומה אומרת עליהם הספרות המקצועית: מתוכן הלימודים והתשתיות ועד היחסים עם המרצים, ומהלמידה בתוך המוסד ועד התנהגות המורה בבית הספר ותרומתו לארגון.
הנושא נוגע בשאלה רחבה יותר: מה נדרש ממורה העוסק בחינוך ערכי ודתי בעידן הגלובליזציה, ואיך מודדים הצלחה בתחום שבו התוצאות אינן רק ציונים. המאמר משלב את שאלת ההכשרה עם הפילוסופיה של החינוך האסלאמי ועם תקני איכות החינוך במלזיה, ומציע מסגרת מעשית שאפשר ליישם בתוכניות הכשרה נוספות.






