מה בעצם קובע אם סטודנט יצליח או ייכשל אקדמית? האם זו יכולת אינטלקטואלית טהורה, שעות עמל אינסופיות, או שיש כאן משהו אחר, פחות מדובר, שמכריע את הכף? במציאות שבה סטודנטים נדרשים לעמוד בעומס לימודים כבד, לנווט בין קורסים רבים, מטלות ולוחות זמנים תובעניים, השאלה כיצד הם מנהלים את המשאב היקר ביותר שלהם, הזמן, הופכת קריטית. ולצדה, שאלה נוספת ומסקרנת לא פחות: האם התגמולים החיצוניים, ציונים גבוהים, הכרה, שכר עתידי, הם אלה שמניעים סטודנטים להשקיע ולהצליח?
מאמר זה יוצא לבחון את שתי השאלות הללו יחד, בהקשר תרבותי שלא נחקר רבות בעבר: אוניברסיטה ציבורית במלזיה. החוקרים פנו לסטודנטים בשנתם האחרונה לתואר ראשון במנהל עסקים, בהנחה שצברו כבר די התנסות בהתמודדות עם עומס לימודי, וביקשו מהם לענות על שאלון הבוחן את הרגלי ניהול הזמן שלהם, את מידת המוטיבציה החיצונית שמניעה אותם, ואת הישגיהם האקדמיים בפועל. באמצעות ניתוח סטטיסטי של הנתונים שנאספו, נבחנה השאלה אילו מבין שני הגורמים הללו, אם בכלל, אכן מנבאים הצלחה אקדמית, ובאיזו מידה.
התוצאות, המפורטות במאמר, מציגות תמונה מעניינת ולעיתים מפתיעה, שמעלה שאלות נוספות על ההבדלים התרבותיים בין הקשרים שונים, ועל מה שבאמת מניע סטודנטים להצליח.
