מערכת החינוך האמריקאית עדיין נשענת במידה רבה על מודל שנקבע לפני יותר ממאה שנה, מודל שמפריד בין תחומי דעת ומעדיף ידע תיאורטי על פני יישום מעשי. בעולם שבו תקני המדע מבקשים לשלב הנדסה, טכנולוגיה ומדע בפועל, מורים רבים מתקשים לגשר בין הדרישה החדשה להכשרתם הצרה. אז איך אפשר בכל זאת ללמד תלמידים לחדש וליצור, לא רק לצרוך ידע קיים?
המאמר יוצא מהשאלה הזו אל תקופה שבה ארצות הברית עצמה עברה מהפך טכנולוגי דרמטי, המאה התשע עשרה, ובוחן כיצד שיטת הכנת בעלי מלאכה בעבר, "המצאה באמצעות חיקוי", יכולה להוות מודל לחינוך המדעי והטכנולוגי של המאה העשרים ואחת. החוקרים משלבים ידע היסטורי על התפתחות הטלגרף, הטלפון ורשת החשמל עם עולם מרחבי היצירה (Makerspaces) העכשווי, ומפתחים "ערכות המצאה" המבוססות על עקרונות מדעיים ומכניים היסטוריים.
הפיתוח נעשה בשיתוף פעולה בין אוניברסיטה, בית ספר תיכון לייצור מתקדם, ומוזיאונים היסטוריים, ומבוסס על עקרונות פדגוגיים כמו למידה מבוססת פרויקטים, למידה בהקשר, וחשיבה עיצובית. איך בדיוק בונים כיום דגם עובד של מנוע חשמלי מהמאה התשע עשרה מפלסטיק וחלקי תלת מימד? ומה בעצם ניתן ללמוד מהאופן שבו הומצאו הטלגרף, הטלפון והחשמל, על עיצוב פדגוגיה חדשנית להווה?
